הדבר הכי נוראי שקרה לי אי פעם בזום

לפני כמה שבועות העברתי סדנא בזום למרצים במוסד אקדמי מוכר… מיותר לציין שמות כן?  

מצאתי את עצמי מעבירה סדנה כשאני חולה בקורונה ומאוד מתלבטת אם לקיים את המפגש או לבטל. בסוף החלטתי שה- show must go on, לקחתי אדוויל וקיוותי לטוב.

ידעתי שמרצים באקדמיה יהיו קהל לא קל, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה.

המפגש התחיל ובשלב מסוים דיברתי על החשיבות לוודא שהקהל איתנו,

כמה זה קריטי לשים לב לנפילות של קשב ולא לאבד אנשים בדרך.

ואז, אחת המשתתפות פותחת את המיקרופון ואומרת: “רותם, אני כבר מזמן איבדתי אותך. לא הבנתי מה הפואנטה..”

ברגע הראשון הייתי בשוק.

מעולם לא קרה לי שמישהו נתן לי פידבק חותך ככה, בזמן אמת בהרצאה, ומול כולם.

מה אני עושה?

הדופק שלי בשמיים, אני מרגישה חום מתפשט בכל הגוף. “איך אני יוצאת מזה?” ומצליחה להמשיך לנהל סדנה במשך שעה וחצי נוספת. לא האמנתי שזה קורה לי.
אבל לפעמים דווקא האתגרים האלו, הן הזדמנות מעולה ללמידה, וגם לכתוב לך מייל 🙂 וגם הזדמנות לקבל איזשהי מראה מעניינת על עצמנו.

אין ספק שלמדתי מהאירוע ואני רוצה לשתף אותך בכמה תובנות ומחשבות.
זו הרי סיטואציה שבהחלט עשויה לקרות לכל אחת ואחד. 

באמצע פרזנטציה או פגישה, ופתאום ״מתקילים״ אותנו – אומרים לנו משהו לא נעים, אולי ברמיזה ואולי באופן ישיר. 

איך אפשר להתמודד? ואיך לצאת מזה הכי בטוב ועם ביטחון כדי להמשיך?
כמה מחשבות מהדרך בה אני התמודדתי באותו הרגע..

1. קודם כל לנשום – אני די מתביישת להודות אבל הדבר הראשון שיצא לי מהפה הוא קצת בסגנון ״ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה״. ועניתי לה שאני מקווה שהסטודנטים שלה לא מעבירים את הביקורת שלהם בצורה הזו. בדיעבד, אני ממש מצטערת על המשפט הזה. המשכתי בזה שאני מאוד שמחה לקבל ביקורת, אבל יש זמן יותר מתאים ושאני אשמח לשמוע אחרי הסדנה.

למדתי מזה לפעם הבא, קודם כל לעצור ולנשום.

למעשה, אחרי שקצת נרגעתי, הצלחתי לראות שזה בכלל לא שלי. לפעמים אנשים אומרים דברים וזה שלהם.. לא מעט פעמים ההתנגדות צפה ועולה איזו מגננה כי נגענו בנקודה רגישה, איזשהו קושי אישי של האדם שמולנו מול עצמו. וזה איפשר לי להירגע ולראות את מי שמולי.

2. ואז, אפשר להפנות חזרה את האמירה או לשאול שאלה..

אחרי ששניה נשמנו, בהזדמנויות של ביקורת וגם במקרה הזה, אני אוהבת לנצל את המשוב כדי לפתוח את זה לקהל. ברוב המקרים אם עולה שאלה או אמירה ממישהו אחד יתכן ויש עוד אנשים שחושבים כך.

“מה את היית עושה אחרת?” או “מעולה אני שמחה על התגובה הזו, אולי יש עוד כמוך שמרגישים ככה וזה בסדר.” או “תודה על התגובה, יכול להיות שרצתי קצת מהר, אני אעשה עכשיו סדר ואז נמשיך״.

3. רגע לעצמנו לנשום

במצב כזה בטח בזמן הרצאה זה לא קל שניה לחזור למסלול. מה שעשיתי היה לעבור לסרטון קצר (שתוכנן להמשך הסדנה) כדי לקחת נשימה ושלוק מים.

לפעמים גם רק לקחת שלוק מים יעשה את העבודה.

כדאי לחשוב מראש על מקת”גים (מקרים ותגובות, לפעמים עוד יוצא לי הצבאי.. :)) אפשריים של מה אני עושה במצבים לא צפויים או תקלות טכניות – סיפור שאפשר לשלוף, פעילות, סרטון או כל דבר שיעזור לכם לצלוח באלגנטיות רגע כזה.

זה מאפשר איוורור (שאני מאוד הייתי צריכה באותו הרגע) ותרם גם לפאוזה מהאוירה שנוצרה לשאר הקבוצה.

(אני גם עובדת עם מערכת בזום שמאפשרת לזה שהסרטון יוצג על כל המסך שלי אז יש לי רגע ״להיעלם״ לגמריי).

4. והכי חשוב אולי, למצוא את ה-center שלנו ואת המטרה שבגללה אנחנו פה.

אני שמחה שהחויה הזו קרתה לי בשלב הזה כשאני די מנוסה ומרגישה בנוח מול קהל. כי אם זה היה קורה לפני כמה שנים יכול להיות שהיה לי הרבה הרבה יותר קשה.

לקחתי שלוק מים, הזכרתי לעצמי שזו סדנה מעולה ושאני פה כדי לעזור להם להיות מרצים טובים יותר ושלא יעזור לי כרגע להתעכב על מישהי אחת שפחות התחברה אלא להתמקד בפרצופים המחייכים והאוהדים האחרים שבקהל.

כל אתגר כזה עוזר לדייק אותנו.

לפני שמישהו מצליח להסיט אותנו, להיזכר מה אנחנו שווים ובשביל מה אנחנו כאן. להיזכר במה שיש לנו לתת ולהתמקד בזה.

אז המשכתי בהרצאה, והיה אחלה.כשסיימתי לא מעט פרגנו ושאלו שאלות.
וכמובן שנפגשנו שוב לעוד כמה מפגשים.

יצא לכם להשתמש במשהו מהטיפים? שתפו אותי! אשמח ממש לשמוע. 

אם הגיע הזמן שלך לדבר בגדול, להציג את עצמך בצורה זכירה ומסקרנת, להעביר מסרים מדוייקים ולרתק את הקהל, אשמח לעזור, פה הפרטים.