מודל המגאפון

הכפתור · להרים את המגאפון וללחוץ

מגאפון כבוי הוא חתיכת פלסטיק. הרבה אנשים מוכשרים עומדים מול קהל כשהם עדיין כבויים, כי הם מחכים להרגיש מוכנים. הכריזמה לא מתחילה כשהפחד נגמר. היא מתחילה כשמחליטים לצאת לדרך.

זהו שלב של להעז. להחליט להופיע, לעלות על הבמה של החיים, להגיד "כן" להזדמנות, ואולי אפילו לבקש את ההזדמנות לעצמנו, גם כשקול קטן בפנים דורש שנצטמצם.

עכשיו תורך · לכתוב בפתק במקום בולט מה יש לך לתת לעולם, ולמה חשוב שישמעו את הקול שלך.

הפייה · קהל ומטרה

מגאפון מגביר אחד לאחד את מה שנשמיע. גם אם זה בלאגן מוחלט. אם המסר לא ממוקד, כל מה שהכריזמה תעשה זה להגביר את הבלבול.

שתי השאלות הכי חשובות נשאלות לפני שיוצרים אפילו שקף אחד. הן נשמעות טכניות, ולכן כמעט כולם מדלגים עליהן. וזה בדיוק המקום שבו רוב האנשים נופלים.

• מי הקהל? · לא רק הגדרה כללית כמו "אנשי הייטק". מה הם כבר יודעים, מה מכאיב להם, ולמה בכלל הם באו לשמוע. זה מה שקובע באיזו שפה לדבר איתם ואילו דוגמאות יחברו אותם.
• מה המטרה? · לא הנושא, אלא מה אמור לקרות אחרי שנסיים לדבר. אם התשובה היא שם של נושא, זו עדיין לא מטרה.

עכשיו תורך · לענות בכתב על שתי השאלות, במשפט כל אחת.

התדר · לכוון לקהל הזה

אותו מגאפון, תדר לא נכון, ואף אחד לא קולט. חיבור הוא הרגע שבו הקהל מבין שמדברים אליו ולא מולו.

יש דרכים שונות לייצר חיבור, וכמעט כולן דורשות אומץ ולא כישרון. מספיק לבחור אחת או שתיים ולשלב אותן.

• הומור · מגביר קשב וחיבור. אם זה לא בא לך טבעי, לא כדאי לספר בדיחות, בטח לא במעמד מלחיץ. אבל תמיד אפשר להקליל עם תמונה מצחיקה במצגת, סרטון קצר או GIF.
• סיפור · להעביר תוכן דרך מקרה אמיתי. מקרב לפני שהוא משכנע. סיפור אישי יחבר אליך, סיפור של מישהו אחר יפעיל רגש.
• פגיעוּת · לשתף בכנות במשהו שקשה לשתף בו. לא פשוט, ומחבר מאוד.
• רגש · לשקף את מה שמורגש בחדר ולא נאמר. "אני יודעת שרובכם ישבתם היום בשבע פגישות לפני זו."
• נוכחות · להיות באמת ברגע. קודם כול להימנע משינון, כי הוא מייצר תחושת הקראה ומגביר את הסיכוי לבלאק אאוט. הרבה חזרות נותנות ביטחון בלי לשנן.

כאן נכנסת גם הכריזמה הלא מילולית: הבעות הפנים, שפת הגוף והמשחק עם הקול. במחקר הכריזמולטור, סימולטור מציאות מדומה להגברת כריזמה, הראיתי שאימון בשלושת האלמנטים האלה מגביר כריזמה. להגביר בנקודות החשובות, להאט מדי פעם, להוריד קצת את הטון, ולתת רגע של שתיקה.

וכדי לזכור את חמש הדרכים, זה המקום להיות המרצה הספר״ן: הומור, סיפור, פגיעוּת, רגש, נוכחות.

המשוררת מאיה אנג׳לו ניסחה את זה יפה: אנשים לא זוכרים מה אמרת, הם זוכרים איך גרמת להם להרגיש.

עכשיו תורך · לבחור אחת מהטכניקות ליצירת חיבור, וליישם אותה בהזדמנות כלשהי השבוע.

הסירנה · הגברת קשב

למגאפון יש סירנה בדיוק בשביל זה. היא לא מסבירה כלום ולא מעבירה מסר, היא רק גורמת לאנשים להרים את הראש ולהתמקד.

קשב לא מחזיק לאורך זמן, הוא מתחדש. זיקוק הוא רגע קטן שמחזיר את הקהל אחרי שהמחשבות שלו התחילו לנדוד. וזה קורה תמיד, גם לקהל מעולה. השאלה היחידה היא אם הכנו מראש משהו שיחזיר אותם.

• מטאפורות · לחבר שני עולמות ולהפוך מופשט למוחשי. כמו המגאפון הזה.
• ניגודים · "אם אתה מאמין שאתה יכול, ואם אתה מאמין שאתה לא יכול, בשני המקרים אתה צודק."
• שאלות רטוריות · במקום להגיד, לשאול. זה מדליק את המוח ומגביר קשב.
• וגם בלי מילים · סרטון, תמונה, הפעלה של הקהל, חפץ שמרימים. כל דבר שיקפיץ את הקהל בחזרה.

עכשיו תורך · לבחור שניים או שלושה זיקוקים מהרשימה ולשבץ אותם בתוכן הקרוב שיש לך להעביר.

ההד · מה נשאר אחרי שמכבים

השלב הזה הוא ההשפעה עצמה, והוא נמדד בתוצאה ולא בתחושה. "היה נחמד" זה לא הד. הד זה מישהו שעשה משהו אחרת ביום שאחרי.

הדרך הכי טובה לגרום למשהו לקרות היא לתת הנחיה אחת, ברורה ופשוטה. אחת ולא כמה. ככל שזה יהיה קל, יש יותר סיכוי שזה יקרה.

הרבה פעמים אנחנו לא עוצרים להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים שהקהל יעשה אחרי שנסיים. עצם ההגדרה, קודם לעצמנו ואחר כך לקהל, היא זו שגורמת לזה לקרות.

עכשיו תורך · לכתוב את המשפט האחרון מילה במילה, להתאמן בלהגיד אותו, ולשתוק שתי שניות לפניו.