מתכון למבנה הרצאה

שתי השאלות הכי חשובות, ושתיהן נשאלות לפני מילה אחת של תוכן. הן נשמעות טכניות, ולכן כמעט כולם מדלגים עליהן. וזה בדיוק המקום שבו נופלות רוב ההרצאות.

מי הקהל זו לא הגדרה כללית כמו "אנשי הייטק". זה מה הם כבר יודעים, מה מציק להם, ולמה בכלל הם באו לשבת שם. ומה המטרה זה לא הנושא. זה מה שאמור לקרות אחרי ההרצאה.

• המטרה היא לשכנע ל…
• המטרה היא להעביר ידע על…
• המטרה היא לעורר השראה לגבי…

עכשיו תורך · לענות בכתב על שתי השאלות, במשפט כל אחת. אם התשובה למטרה היא שם של נושא, זו עדיין לא מטרה.

כאן יש צומת. אם המסר כבר ברור, אפשר לדלג לשלב הבא. ואם עדיין לא, זה לא סימן רע, זה פשוט אומר שקודם אוספים את החומרים השונים להרצאה.

בשלב איסוף החומרים מרכזים למקום אחד את כל מה שקשור: סיפורים, מחקרים, ציטוטים, סרטונים, תמונות, אנקדוטות, כלים, תרגולים ורעיונות. מסמך אחד, תיקייה אחת או מפת חשיבה. בלי לסנן ובלי לסדר, רק לאסוף.

זה השלב שהכי מרגיש כמו בזבוז זמן, וזה השלב שחוסך הכי הרבה. כי מסר אמיתי כמעט אף פעם לא נולד מחשיבה, הוא מתגלה מתוך הערימה.

עכשיו תורך · לפתוח מסמך אחד או תיקייה אחת ולזרוק לתוכו הכול, בלי סדר. שלושה ימים של איסוף עדיפים על שלוש שעות של בהייה במסך.

עכשיו עוברים על הערימה ומחפשים דפוסים, חיבורים או הקשרים. חמש שאלות עושות את העבודה:

• מה חוזר על עצמו? · הדבר שכתבתם שלוש פעמים בניסוחים שונים הוא כנראה המסר.
• מה מרגש אותי? · אם משהו לא מרגש אתכם, הוא לא ירגש אף אחד.
• מה נראה כמו מסר מרכזי? · לא הנושא הכי גדול. האמירה שהכי חוזרת.
• מה בולט ויש לו היקף תוכן משמעותי? · ולפעמים הגילוי הוא שכדאי להתמקד רק בו.
• על מה עדיף לוותר? · ההכנה לשלב הבא, שהוא הקשה מכולם.

ואם המסר עוד לא הוגדר, זה הרגע. משפט אחד, שלם, עם דעה.

עכשיו תורך · לנסח את המסר במשפט אחד, ואז להריץ עליו את מבחן המסר.

הכלל פשוט ואכזרי: כל מה שלא תומך במסר, לא מקדם אותו, ולא מוביל למטרת ההרצאה, יוצא.

וזה כולל את הסיפור המצוין שאין לו קשר, את המחקר שהשקעתם בו המון זמן, ואת השקף היפה במיוחד. הם לא רעים. הם פשוט לא מתאימים כאן.

זה השלב הכי קשה רגשית וגם היחיד שבו באמת נקבע אם ההרצאה תהיה חדה או עמוסה.

עכשיו תורך · לפתוח קובץ בשם "לפעם הבאה" ולהעביר לשם כל מה שיורד. הרבה יותר קל לוותר כשלא מוחקים.

עכשיו בונים את המהלך. מהלך זה לא סדר של נושאים, זה מסע שהקהל עובר: מנקודה שבה הם לא יודעים, לא מרגישים או לא חושבים משהו, לנקודה שבה הם כן.

השאלה שעוזרת: מה הייתי רוצה שהקהל ירגיש, יחשוב או יעשה כשההרצאה נגמרת. התשובה קובעת את הרצף.

• מהלך הגיוני · למה זה חשוב, נכון או כדאי, ואז דוגמאות, ואז איך עושים את זה.
• סיפור שמלווה · סיפור אחד שנפרס לאורך כל ההרצאה ונסגר בסוף.
• רשימה · עשרה טיפים ל…, שלושה דברים שלא ידעתם על…, חמשת הסודות של…
• ראשי תיבות · האותיות הראשונות של הכלים המרכזיים מרכיבות מילה שנשארת בראש.
• אריזה יצירתית אחרת · כל רעיון שמלווה את ההרצאה ונותן לה צורה.

ואז מבחן המבנה: האם אפשר להסביר אותו בשלושה משפטים? אם לא, זה עדיין לא מהלך.

עכשיו תורך · להסביר את המבנה בקול לחבר או חברה, בשלושה משפטים. אם מגמגמים, חוזרים לכאן.

השלב השישי. אחרי הקהל, המטרה, המסר, האיסוף, הארגון, הוויתור והמבנה.

וזה בדיוק המקום שרוב האנשים מתחילים בו. כשמגיעים לכאן עם מבנה מוכן, בניית המצגת לוקחת שליש מהזמן, כי כל שקף כבר יודע למה הוא קיים.

עכשיו תורך · לפתח את המבנה לרצף של שקפים. אם שקף לא מצליח להסביר איזה חלק במהלך הוא משרת, הוא לא נכנס. ואם יש התלבטות אם נושא צריך שקף אחד או כמה, לרוב עדיף לפצל.

הפתיח נבנה אחרון, כי רק עכשיו יודעים מה הוא צריך להבטיח. ויש לו שתי משימות: לתפוס קשב, ומיד אחר כך לתת הבטחה למה הולך להיות פה ולמה שווה להקשיב.

• פתיחה דרמטית · הכרזה, הפתעה, "דמיינו לעצמכם"…
• פתיחה מסקרנת · שאלה, סיפור, דילמה, שבירת מוסכמות, וידוי אישי…
• פתיחה יצירתית · תמונה, סרטון, חפץ, בדיחה, הפעלה…

עכשיו תורך · לכתוב את הפתיח מילה במילה, ולשנן את שלושת המשפטים הראשונים שלו. שאר ההרצאה יכולה לזרום, הפתיח לא.