המדריך המהיר להצגה עצמית

הטכניקה הכי מהירה, ואפשר להתחיל איתה כבר בפגישה הבאה. לא זורקים את הרשימה, רק לוקחים ממנה סעיף אחד עד שלושה ומרחיבים אותם: יותר ספציפיים, יותר אישיים ואולי אפילו כאלה שאפשר לדמיין.

"נשואה פלוס שלושה" מתאים לכמה מיליון אנשים ולא מספר עלינו כלום. אבל שמות של הילדים, גיל, תחום עניין או פרט קטן מעניין כבר מייצרים תמונה.

כשאני רוצה לספר על הילדים שלי, אני אומרת: "אני אמא של אביב שנולדה בפסח, אופיר שנולד בפורים, וגלי שנולדה בגל הכי גדול שחווינו, בתחילת חרבות ברזל. שלושתם מסתיימים בחיריק, כי אז כשאומרים את השם שלהם מחייכים".

וכך גם בעבודה ובתחביבים. "אני אוהבת ספורט" זו מילה כללית שאי אפשר לראות בעיניים, ולכן גם אי אפשר לזכור או להתחבר. "בשבוע שעבר סיימתי חצי מרתון ראשון" זו כבר תמונה בראש, ובדרך היא גם מספרת משהו על התמדה, וגם פותחת שיחה עם כל חובב ריצה בחדר.

• אני עובדת בחברת סייבראני עובדת בחברת סייבר, בצוות שמתעורר בשלוש בלילה כשמשהו נופל.
• ניהלתי הרבה עובדיםניהלתי מחלקה של 42 איש.
• אני אוהבת לטיילאני אוהבת לטייל, בדיוק בשבת שעברה היינו ב…

עכשיו תורך · לקחת את ההצגה העצמית שכתבתם קודם ולהרחיב כל סעיף למשהו ספציפי, מעניין או מפתיע יותר. לא צריך להרחיב על הכול, מספיק לבחור את הסעיפים הרלוונטיים.

הנוסחה הכי פשוטה ואפקטיבית למשוך לקוחות:

לדוגמה, במקום "אני מלמדת דיבור מול קהל": "אני עוזרת לבעלי ובעלות עסקים לבנות מהידע, הסיפור או הניסיון שלהם הרצאה, כדי שירגישו בנוח על הבמה, יגרמו לקהל לחוויית וואו וירוויחו ממנה כסף".

עכשיו תורך · לכתוב את שלכם ולנסות על מישהו כבר השבוע. אם הוא שואל שאלת המשך, זה עובד.

בסרט "הנסיכה הקסומה" יש משפט שחוזר לאורך כל הסרט:

"Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die."

היועץ למנהיגות והבלוגר טום מקאלום לקח את המשפט הזה והפך אותו למתכון להצגה עצמית. ארבעה חלקים:

• ברכה · בוקר טוב, ערב טוב, תודה שהזמנתם אותי.
• השם · הפרטי וגם המשפחה. נשמע מובן מאליו, אבל אני שומעת לא מעט אנשים מציגים את עצמם ושוכחים להגיד את השם שלהם.
• ההקשר שלי לכאן · איך אני קשור לאירוע, לתחום, למקום, לאנשים בחדר.
• ההבטחה · מה הולך להיות פה, ולמה שווה להקשיב.

על השם שווה לעצור רגע

בעידן שבו כרטיס ביקור מסיים את חייו כפירורים בכיס אחרי כביסה, השם ושם המשפחה שלנו הם הדרך היחידה שאנשים ימצאו אותנו אחר כך ברשתות. אז איך גורמים לשם להיתפס?

• לחזור עליו · "נעים מאוד, אני רותם, רותם שביט". קצת ג׳יימס בונד, ובעיקר נותן עוד הזדמנות למי שפספס.
• לספר מאיפה הוא · למה קראו לך ככה, מה משמעות השם או שם המשפחה, ואיך זה מתחבר למי שאת.
• אנקדוטה, חריזה או אסוציאציה · לקוח שלי בשם יניב סתם פתח הרצאה במשפט "ערב טוב, אני יניב סתם, אני לא סתם יניב". הקהל צחק, הקרח נשבר, והשם נשאר. משתתפת בקורס בשם רויטל לוי הציגה את עצמה כך: "נעים מאוד, אני רויטל לוי, החברים שלי קוראים לי רוי לוי".
• ומלכודת אחת · לא להציג את השם דרך שלילה. משתתפת בסדנה בחברת הייטק אמרה "קוראים לי שחר, לא שחף", ומה שנשאר בראש זה שהיא לא אוהבת שמתבלבלים, בלי שאף אחד זוכר איך קוראים לה. החלפנו את זה ל"קוראים לי שחר, והשם הזה ממש מתאים לי כי אין דבר שאני אוהבת יותר משוקולד". פתאום כולם רואים קופסה של שוקולד השחר, והאסוציאציה מתוקה.

ההקשר הוא זה שמייצר את החיבור

"את מהצד של החתן או של הכלה?" הוא בדיוק זה. פעם נסעתי להרצות באלון שבות, ובדרך המפותלת והקפואה לשם נזכרתי שכל הילדות שמעתי את סיפוריה של סבתא שלי על גוש עציון. פתחתי בזה שאני מתרגשת להיות שם כי סבתא שלי הייתה בהגנה ולחמה במלחמת העצמאות על גוש עציון. לא ציפיתי לכמות מחיאות הכפיים שהגיעו מהקהל.

ובהקשר עסקי, זה גם המקום להבהיר למה דווקא אתם האנשים הנכונים לעמוד פה. עוד לפני שמישהו בחדר חושב "למה המנכ״לית שלחה אותה ולא הגיעה בעצמה?", שאלה שמייצרת התנגדות שקטה, כדאי שהניסיון או הרקע כבר יהיו על השולחן.

וההבטחה מחליפה את השקף הכי משעמם בעולם

אתם מכירים אותו. זה "על מה נדבר היום?" עם שבעה בולטים, שאחריו הקהל כבר ישן. במקומו: "בשעה הקרובה אתן לכם את הטיפים החשובים ביותר להגדלת המוטיבציה של העובדים".

עכשיו תורך · לכתוב הצגה עצמית בארבעה חלקים: פתיח, שם בדרך שתיזכר, ההקשר שלכם לסיטואציה, והבטחה מסקרנת אחת.

זו הטכניקה האהובה עליי, וגם היעילה ביותר. סיפור עוזר לסקרן, לעורר רגש, לייצר חיבור ולהישאר בזיכרון. הוא צריך להיות קצר וקולע, ורצוי שהחלקים החשובים מרשימת המכולת ייכנסו בתוכו.

בסדנה שהעברתי באחת מהיחידות בצה״ל עלה לבמה קצין מרשים והציג את עצמו כך: בן 20, ממושב בצפון, למד בתיכון פיזיקה ומחשבים, היה מתוכנן להתגייס ל-8200, עשה מכינה קדם צבאית, בסוף התגייס לקרבי, היום קצין בתפקיד כזה וכזה. רשימה מוכרת, ולא הכי מעניינת.

שאלתי אותו אם היה רגע שגרם לו להחליט ללכת לקרבי. הוא סיפר שבמכינה הם היו בטיול, הגיעו לתצפית, ושמעו שם סיפור מורשת קרב ממפקד בכיר במילואים, ובאותו רגע הוא הבין מה הוא רוצה לעשות.

וזה כל השינוי. אותם פרטים בדיוק, רק שעכשיו הם מסודרים כך:

עכשיו לא רק זוכרים את הפרטים, אלא גם יודעים מי הוא, מה חשוב לו ואיך הוא מקבל החלטות. את זה רשימת מכולת לא יכולה להעביר.

ויש עוד סוג של סיפור שעובד טוב: אירוע כלשהו מהחיים, לפעמים מהילדות, שמתחבר לעשייה של היום. כמו הנגר מתחילת המדריך. לפעמים זה דורש חיפוש, אבל כמעט לכולנו יש רגע כזה, וכשמוצאים אותו קשה להבין איך לא ראינו את החיבור קודם. הוא מצוין גם לאתר, גם לביו ברשתות וגם לסרטון היכרות.

עכשיו תורך · אפשרות א׳: לחשוב על רגע משמעותי אחד בקריירה, ולשזור לתוך הסיפור את פרטי המידע העיקריים מרשימת המכולת. אפשרות ב׳: לחשוב על סיפור מהילדות שמתחבר לעשייה שלכם היום, ולנסות אותו בהזדמנות הבאה.