מה החנוכיה מלמדת אותנו על הצלחה בדיבור מול קהל?

ממש בקרוב יחול החג האהוב עלי – חנוכה, ובעודי ממתינה לנס הגדול ביותר, ולאור הגדול ביותר שיגיע – הדלקת הנרות עם כל החטופים שישובו הביתה למשפחות שלהם 🎗️ אני חושבת על משהו נוסף:

יש משהו מרתק בטקס הדלקת נרות חנוכה: אנחנו לא מדליקים את כל הנרות בבת אחת, אלא נר אחר נר, ערב אחר ערב. האור – הולך וגדל.

וזה בדיוק מה שקורה כשאנחנו מתמודדים עם פחד קהל – לא חייבים להאיר את כל החדר בבת אחת, זה קורה צעד אחר צעד.

אנחנו כבר יודעים היום שמרבית האנשים חווים פחד קהל, ברמה כזו או אחרת, אבל מה שמפתיע הוא שדווקא אלו שמצליחים בקריירה לא בהכרח פחות מפחדים – הם פשוט למדו להשתמש בפחד כדלק.

ואיך אנחנו יכולים לקחת את זה אלינו?

הנה שמונה תובנות מנרות החנוכה:

נר ראשון: מתחילים בקטן

במקום להתחיל להרצות מול 100 איש, אפשר להתחיל לדבר מול 3 חברים תומכים. כל התחלה, גם הקטנה ביותר, מתחילה להפיג את החושך.

נר שני: מוסיפים עוד אור

אחרי התנסות ממש בקטנה, אפשר להרחיב לעוד כמה אנשים או אולי לקחת את זה למקום המקצועי, למשל להעלות רעיון בפגישת צוות. האור הראשון כבר נותן ביטחון ואז אפשר להוסיף עוד.

נר שלישי: מגלים את העוצמה שבסיפור האישי

כמו שבחנוכה מספרים את סיפור הנס, גם אנחנו מספרים את הסיפור שלנו. ולא, זה ממש לא חייב להיות סיפור גבורה, או איזה סיפור גדול מהחיים, אלא איזשהי אנקדוטה, משהו שאנחנו זוכרים גם מבלי לשנן וגם מביא משהו מאיתנו, מבטא אותנו, ומחבר את הקהל אלינו.

נר רביעי: מאירים את הקהל

השמש הוא זה שמדליק את שאר הנרות, מעביר את האור הלאה. התפקיד שלנו כדוברות ודוברים הוא להיות “שמש” – צינור להעברת המסר. ההרצאה היא לא על המרצה – היא על החוויה והערך שהקהל מקבל. אחרי שהשמש מדליק את הנרות הם דולקים בכוחות עצמם, אחרי שאנחנו מעבירים את המסר, הוא של הקהל שיוכל להשתמש בו.

נר חמישי: שואבים השראה

הנרות מאירים זה לזה, ובעצם… כך גם אנשים – אנחנו מאירים ומוארים אחד מהשני, לומדים ממי שכבר עשה את הדרך ומקבלים השראה. אחת הדרכים שאני נעזרת בהן לא מעט היא לצפות באחרים ואני ממליצה גם לכם לצפות בהרצאות TED ולכתוב מה תפס אתכם – האם זו שפת הגוף? הסיפורים? הדוגמאות?
כל מרצה מוצלח כנראה התחיל כצופה סקרן 😊

נר שישי: מרחיבים את האור

כשדולקים כבר שישה נרות ממש אפשר לראות את העוצמה. בשלב הזה הביטחון שצוברים בדיבור מול קהל מתחיל להיות ממש מורגש ואפילו להאיר תחומים נוספים – משיחות אישיות ועד פגישות ממש חשובות ומורכבות והרצאות לקהלים גדולים יותר.

נר שביעי: מזהים את הייחודיות

כמו שכל להבה רוקדת בצורה משלה, כך גם הסגנון האישי שלנו הוא ייחודי. בשלב הזה הסגנון שלנו כבר ברור לנו, אנחנו כבר יודעים “מה עובד לנו” ומה נוח לנו.
אולי זה הזמן לגלות עוד, לבדוק באלו עוד כלים וטכניקות אנחנו יכולים להיעזר כדי להמשיך ולהשתפר.

נר שמיני: חוגגים את ההתמדה

הנר האחרון מסמל את ניצחון ההתמדה. ההצלחה בדיבור מול קהל היא תוצאה של צעדים קטנים, יומיומיים, שמצטברים לאור גדול.

ובשונה מנרות החנוכה, שאומרים עליהם “אלא לראותם בלבד” באור ההולך וגדל שלנו, בניסיון ובהתמקצעות שלנו, אנחנו לגמרי “משתמשים”.

הנה משהו מעשי שאתם יכולים לנסות היום:

בפעם הבאה שאתם בפגישת זום, הקליטו את עצמכם מדברים למשך דקה. צפו בהקלטה לא כדי לבקר, אלא כדי לזהות נקודת אור אחת – משהו שאהבתם בדרך שבה דיברתם.

ולסיום, כדאי לזכור:

גם החנוכיה וגם אנחנו בדיבור מול קהל לא צריכים להיות מושלמים,
רק צריכים להתחיל להאיר.

רוצה להתחיל להדליק את האור ביחד? ללמוד איך להפוך את הפחד לדחף?