אם בשבוע שעבר דיברנו על איך מסיימים חזק,
השבוע אני רוצה ללכת צעד אחד אחורה
ולשאול שאלה לא פחות חשובה:
איך בכלל מחזיקים קשב בתקופה
שבה לכולם יש אלף מחשבות בראש?
סוף שנה, עומס, חוסר ודאות, עייפות מצטברת.
אנשים מגיעים להרצאות, ישיבות ופרזנטציות
אבל הראש שלהם עוד רגע ב־2026.
אז הנה כלי פרקטי אחד שעובד מעולה עכשיו:
כלל ה־90 שניות
המוח האנושי מקבל החלטה לא מודעת כל 60–90 שניות:
להישאר איתך או לנדוד.
במקום לנסות “להחזיק” שעה שלמה,
חושבים על ההרצאה כעל רצף של מקטעים קצרים.
כל 90 שניות בערך קורה אחד מאלה:
שאלה לקהל
שינוי קצב או טון
סיפור קצר
דוגמה אישית
או משפט שמפתיע קצת
זה לא דורש דרמה.
זה דורש תכנון מודע.
וכשזה קורה
הקהל מרגיש שאנחנו איתו, לא מעליו.
שההרצאה חיה, נושמת, ולא עוד “בלוק של מידע”.
וזה בדיוק מה שאנשים צריכים עכשיו:
פחות עומס.
יותר חיבור.
יותר בהירות.
אז נתחיל את שנת 2026 ביחד?
מחכה לראות אותך על הבמה
רותם



