איך לדבר כך שיקשיבו לך – גם כשהכול מבולגן?

איך עוברים עליך הימים? אני ברגשות מעורבים.
מצד אחד מרגישה כבר את האביב (שאני כל כך אוהבת, לא סתם קראתי כך לבת שלי), את ההתחדשות,
אני גם ממש מתרגשת כי אני בפתחו של עידן חדש בעסק, נכנסה מנהלת חדשה (ממש כדאי ליצור אותנו קשר ולהכיר את טל הנפלאה), הרבה תהליכים חדשים, סיימתי לפני כמה ימים לכתוב את הטיוטה הראשונה של הספר שאני עובדת עליו כבר 3.5 שנים, בקיצור תחושה של התחדשות טובה באוויר…

ומצד שני, אני בתסכול גדול מהמצב. נעה בין תחושת מחנק בלתי נסבלת, לחיפוש אחר תקווה בעצרות ובהפגנות ובין לבין פשוט בהדחקה, מעמיסה את עצמי בעבודה שאני כל כך אוהבת ונמנעת לחלוטין מחדשות.

אז בין אם אצלך זה בניקיונות לפסח או במצב במדינה – אין ספק שהתקופה הזו מרגישה כמו כאוס אחד גדול. רעש מבלבל ובלתי פוסק, שלא לדבר על האזעקות הנוראיות שחזרו לחיינו (רק אתמול אחת תפסה אותנו באמצע שיעור, תוך כדי סיפור של אחת המשתתפות בקורס רצנו כולנו לממ״ד).

מה הקשר בין אזעקה לסיפור? שניהם מחברים בין אנשים 🙂

ומה קורה כשהכול רועש מסביב? המסרים החשובים באמת הולכים לאיבוד.
ואיך אנחנו יכולים להוציא מהמצב הזה משהו טוב? איך אנחנו יכולים ללמוד מהכאוס הזה גם על הקשב של הקהל שלנו?

תכלס, איך גורמים לקהל להקשיב – גם כשהמצב רועש?
אז הנה 3 כלים שיעזורו לך להפחית את הרעש במסרים שלך:

* במקום להעמיס – לפשט.
בדיוק כמו שלא צריך להשאיר ארון מלא בחפצים שאין בהם שימוש, גם בהרצאה, חשוב לנקות את המיותר. מסר ברור ומדויק מנצח רשימה ארוכה של נקודות.

* להשתמש בספציפיות ובדוגמאות:
במקום לדבר בגדול ובכללי, גבוה בתיאוריות, להדגים עם סיפור או באמצעות דוגמה. כמו שכנראה מהחלק הראשון של המייל הזה הכי תזכרו את הריצה שלנו לממ״ד באמצע תרגול בקורס אתמול.

* ליצור רגעים בלתי נשכחים.
בדיוק כמו שולחן הסדר – אנשים זוכרים את הרגעים המיוחדים. משפט מפתיע, סיפור טוב, שאלה שגורמת לחשוב, מוזיקה או רעש מפתיעים. זה מה שהופך הרצאה לאירוע חוויתי שנשאר עם אנשים.

רוצה להפוך הרצאה קיימת למדויקת, חדה וכזו שבאמת יקשיבו לה ותשאיר חותם?

בדיוק בשביל זה יש לנו את פגישת הטורבו – מפגש ממוקד שבו נלטש יחד את המסרים שלך, נוריד את מה שמכביד ונבנה מצגת או הרצאה שאף אחד לא ישכח.