איך הפך הילד המגמגם למנהיג דגול?

ידוע שמשה היה ״כבד פה וכבד לשון״, או בעברית פשוטה מגמגם,

ובכל זאת הוא היה אחד המנהיגים הגדולים בהיסטוריה שלנו.

האגדה מספרת שפרעה שחשד בו כילד, הציב לפניו שתי קערות,

האחת עם זהב והשניה עם גחלים בוערות כדי לבחון האם הוא חמדן.

המלאך הסית את ידו אל עבר הגחלים מה שגרם לו לכוויה שהותירה אותו מגמגם.

אז איך בכל זאת הפך הילד המגמגם למנהיג דגול?

נכון, ההגשה שלנו את הדברים חשובה,

יכולות רטוריות מעולות הן בהחלט חשובות מאוד למנהיגים,

אנחנו רואים זאת כל הזמן ובמיוחד בתקופה של בחירות,

אבל כשיש לנו משהו משמעותי להגיד – יהיה מי שירצה לשמוע.

לפעמים פחות חשוב איך הדברים נאמרים –

כשהמסר חזק, מדויק ועוצמתי.

יש אפילו פרשנות מסוימת שטוענת שבכוונה משה נבחר לתת לעם ישראל את התורה

כמנהיג מגמגם, כדי שלא יהיה ניתן להגיד שהעם קיבל תורה ממשה

בשל הכריזמה או כושר השכנוע שלו,

אלא בגלל שתוכן הדברים שאמר היה כה חשוב.

היו עוד מנהיגים חשובים ומגמגמים בעבר,

מלך בריטניה ג׳ורג׳ ה-6,

שעורר את ההשראה לסרט המצוין ״נאום המלך״.

הוא התגבר על בעיית הגמגום באמצעות קלינאי תקשורת.

בהחלט יש הרבה בעיות קוליות שניתן לפתור או לשפר באמצעות שימוש בקלינאי

תקשורת שזמין היום בקלות במסגרת קופות החולים ומטפל בבעיות כגון:

גמגום, צרידות כרונית, הפרעה בהגייה של הברות מסוימות ועוד.

גם וינסטון צ׳רצ׳יל גימגם,

אך הוא ידע בחוכמתו להשתמש בגימגום כיתרון.

בחלק מנאומיו הוא ממש השתמש בגמגום,

כדי להעביר חוש הומור מפותח ולזכות באהדה ובאמפתיה של הקהל.

הקהל רוצה בטובתנו,

הרבה פעמים החולשות שלנו (מבחינה קולית ובכלל)

יכולות לעזור לנו להיתפס כאנושיים ואותנטיים,

ולגרום לאחרים להתחבר אלינו כשאנחנו מדברים.

דווקא הדובר שיושב, שלא זז הרבה, שמדבר בשקט, שמגמגם..

עשוי ליצור חיבור ועניין רב בקרב השומעים

וזה כמובן בתנאי שיש לו משהו חשוב להגיד!